פסק-דין בתיק תא"מ 24937-12-11

בפניי תביעה לתשלום סך של 35,000 ש"ח על רקע שירותים משפטיים אשר העניק הנתבע, עו"ד במקצועו, לתובע.

1.              התובע נקלע להליכי גירושים ועקב זאת גם לסכסוכים כספיים עם גרושתו. על רקע סכסוכים אלו פנה התובע לנתבע במהלך חודש אוקטובר 2007, או בסמוך לכך, ושכר את שירותיו כדי שייצגו בתביעה אשר תוגש כנגד גרושתו של התובע.

2.              הגשת התביעה כנגד הגרושה התעכבה ובחודש יוני 2008 הגיש התובע כנגד הנתבע תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות ברחובות ובמסגרתה תבע תשלום סך של 10,000 ש"ח. בירור התביעה הועבר לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב ובדיון אשר התקיים ביום 19.10.09 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה הנתבע יוסיף לייצג את התובע וכן הגיעו להסכמה באשר לתשלום שכר טרחתו של הנתבע. הסכמה זו קיבלה תוקף של פסק דין (תיק מספר 8690-08-08).

3.              בעקבות ההסכמה בבית המשפט לתביעות קטנות כאמור, ביום 24.11.09 הגיש הנתבע, בשם התובע, תביעה כנגד גרושתו של התובע בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון ובמסגרתה עתירה לחיוב גרושתו של התובע בסך של 400,000 ש"ח (תיק מספר 29246-11-09). דיון בתביעה זו התקיים ביום 2.5.10 ובתום הדיון נתקבלה החלטה לפיה על התובע להגיש כתב תביעה מתוקן וכן נפסק כי תשלום שכ"ט עו"ד שנפסק לחובתו עוד ב- 2003 ותשלום הוצאות נוספות יהיו תנאי לתיקון כתב התביעה. הנתבע לא הוסיף עוד לטפל בענייניו של התובע.

4.              במסגרת תביעה זו ועל רקע עובדות אלו, עותר התובע לחיוב הנתבע לתשלום סך של 35,000 ש"ח. ככל שניתן להבין מכתב התביעה, מתבססת התביעה על הטענה שעל הנתבע להשיב לתובע את הכספים ששילם לו כשכר טרחת עו"ד, להשיב לו גם הלוואה אשר העמיד התובע לנתבע וכן גם לשלם לו פיצוי על הנזקים שנגרמו לו שכן לטענת התובע ייצג אותו הנתבע ברשלנות.

5.              הנתבע טוען כי אין כל בסיס לתביעה, כי עמל רבות בהכנת התביעה עבור התובע ובעצה אחת עם התובע, כי הייצוג הופסק לפי בקשת התובע אשר הודיע כי הגיע להסכמה עם גרושתו, וכי התובע מטריד אותו בתביעות רבות ובפניות ללשכת עו"ד ומעלה נגדו האשמות שווא.

6.              כל אחד מהצדדים תמך את טיעוניו בתצהירו הוא וזולת התצהירים לא הובאו ראיות נוספות. בירור הטענות היה קשה, שכן התובע ייצג את עצמו ובמהלך ההתדיינות חזר התובע והטיח בנתבע כינויי גנאי בלשון בוטה, כשהוא מתעלם שוב ושוב מבקשות בית המשפט לנהל את הדיון בדרך ארץ.

7.              לאחר עיון בכתבי הטענות, בראיות שהוצגו, ובטענות הצדדים כפי שבאו לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון, מצאתי כי לתביעה זו אין כל בסיס.

  א.           התובע טוען כי שילם לנתבע שכר טרחת בסך של 15,000 ש"ח וכי יש לחייב את הנתבע להשיב לו את הסכומים ששילם. מעבר לכך שלא הוצגה אסמכתא לכך שאכן שולמו לנתבע הסכומים אשר להם טוען התובע (לטענת הנתבע שולם לו בסה"כ סך של 10,000 ש"ח וסך נוסף של 500 דולר), לא ברור כלל מה הבסיס לתבוע מהנתבע להשיב כספים אלו לתובע. התובע הרי שכר את שירותי הנתבע לשם הגשת תביעה כנגד גרושתו, כתב התביעה הוגש, דיון התקיים כך שהתובע קיבל תמורה עבור השירות שקיבל. התובע הוא זה אשר ביקש להפסיק את הטיפול בתביעה אשר הוגשה בשמו וכך גם הודה במהלך הדיון. אם ביקש התובע להפסיק את הטיפול ובהיעדר כל טענה להסכמה לפיה זכותו לבקש להפסיק את הייצוג המשפטי ולדרוש השבה של שכר הטרחה, אין כל בסיס לתבוע השבה בטענה זו.

  ב.            התובע טוען כי הנתבע ייצג אותו בצורה רשלנית, בכתב התביעה אשר הוגש לבית המשפט לענייני משפחה היה בסך הכל מחזור של תביעה שהוגשה עוד בשנת 2002 וכי עקב רשלנות הנתבע הוא חוייב בהוצאות בדיון אשר התקיים בבית המשפט לענייני משפחה. התובע לא הציג כל ראיה כי בכלל יש בנמצא כזה כתב תביעה ישן משנת 2002, מעיון בכתב התביעה אשר הוגש לבית המשפט לענייני משפחה (נספח לכתב התביעה) לא ניתן כלל לראות "מחזור" כלשהו וכתב התביעה עצמו אף כולל התייחסות לאירועים שאירעו בשנים מאוחרות יותר. לטענה בדבר "מחזור" כתב תביעה ישן אין כל בסיס.

אשר לניהול התביעה עצמה, התובע הודה שהוא אשר בקש לתבוע מגרושתו סך של 400,000 ש"ח כך שלא ברורה הטרוניה כלפי הנתבע בעניין זה.

אשר להליך עצמו, עיון בפרוטוקול הדיון אשר התקיים בבית המשפט לענייני משפחה מראה כי במוקד ההחלטה שנתקבלה ביום 2.5.10 עמדה העובדה שהתובע עצמו לא עמד בתשלום ההוצאות שנפסקו לחובתו בפסק דין ישן מיום 1.9.03 כאשר בית המשפט התנה את המשך ההתדיינות, כולל תיקון כתב התביעה, בראש ובראשונה בתשלום מה שכבר נפסק בעבר. לא ברור כיצד יכול התובע להלין כנגד הנתבע על החלטה שכזו שמתבססת על מחדל שלו עצמו, על כך שלא עמד בקיום פסק דין עוד משנת 2003.

על כל פנים, התובע הרי העיד והצהיר כי הגיע להסכמות עם גרושתו וזו הסיבה שביקש לבטל את התביעה ואם כך כלל לא ברור מה להחלטתו זו ולטענה בדבר רשלנות הנתבע. לפיכך, גם לטענה זו אין כל בסיס.

   ג.            הטענה השלישית של התובע עליה מתבססת התביעה, הינה טענה בדבר העמדת הלוואה לנתבע בסך של 300 דולר. טענה זו התבררה כטענת בדים שאין מאחוריה ולא כלום. התובע לא הציג כל ראיה למתן הלוואה כלשהי לנתבע, התובע גם לא טען כי נכרת הסכם הלוואה או שסוכם מה יהיו תנאי ההלוואה. לטענה זו אין ידיים ואין רגליים ועל כל פנים משלא הוכחה אין מנוס מדחייתה.

8.              כך מסתבר שכל הרגליים עליהם התבססה התביעה קרסו ולא נותר אלא לדחות את התביעה.

במצב זה מן הראוי היה לחייב את התובע בהוצאות של ממש, שאכן בירור התביעה וודאי שהסב לנתבע טרחה מיותרת. עם זאת, בפסיקת ההוצאות אתחשב במצבו האישי של התובע אשר לא ניתן היה להתעלם מכך שהוא מצוי במצוקה אישית והדבר בא לידי ביטוי במהלך הדיון.

אשר על כן, התביעה נדחית והתובע יישא בהוצאות הנתבע בגין הליך זה בסך של 2,500 ש"ח.

ניתן היום,  א' כסלו תשע"ג, 15 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: